#separator:tab
#html:true
#notetype column:1
#tags column:5
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"זבה צריכה לספור שבע ימים נקים, האם צריך שיהיו רצופין, ומנלן.<br>כתב הטור שאפ' ראתה בשבעי סמוך לשקיעת החמה או בין השמשות שהוא ספק יום סותרת כל המנין, יש להקשות מה נפק""מ בדין זה, באר קושיא זו (רמז חומרא דר""ז)<br>באר מה ביאר הב""י, ומה ביאר הט""ז <br>(רמז דין התלמוד, אשה בחזקת טהרה אינה צריכה בדיקה מוכיח כן מאשה שיש לה וסת וס""ד דבהגיע קץ השבעה נקים היא בחזקת טהרה (והוסיף בזה הרב במבמרגר ביאור בשם אחרון דמקצת היום ככולו) קמ""ל כיון דאי תראה תסתור הכול עדין חזקתה הראשונה עליה."	"צריך שיהיו רצופין, ואי ראתה יום אחד לא עוזר אי משלימה אח""כ עוד יום נקי, כיון שכתוב אחר תטהר ודרשינן שלא תהא טומאה מפסקת בניהם.<br>הקשה הב""י הרי אין בזה נפק""מ לדידן דאף אי ראתה בליל שמני היא צריכה שבע נקים חדשים דר' זירא החמיר דבנות ישראל שראו טיפת דם כחרדל שצריכות לשבת שבעה נקים.<br>ביאר הב""י- דהטור מדבר על זמן התלמוד דאז איכא נפק""מ אי ראיה חדשה אינה צריכה נקים ואי סתירה צריכה נקים אבל בזמננו באמת אין חילוק אי הוה ראיה חדשה או הוה סתירה.&nbsp;<br>ביאר הט""ז- אשה שיש לה חזקת טהרה אינה צריכה בדיקה ומוכיח זה מאשה שיש לה וסת שאינה צריכה בדיקה כלל, וא""כ בסוף השבעה נקים ס""ד דלא תצטרך בדקה כיון דמקצת היום ככולו וכיון דעלה לה הספירה אחר מקצת היום היא כבר בחזקת טהרה קמ""ל כיון דאי תראה היא תסתור ספירתה אין לה חזקת טהרה אלא יש לה את חזקת הטומאה הראשונה וצריכה בדיקה."	סימן קצו סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"בדין ג' ימים ראשונים של שבעה נקים<br>האם תולים במכה שאין ידוע שמוציאה דם, או בהתעסקה בדם ציפור&nbsp; &nbsp;פרט ב""י בשם תרומת הדשם בשם ספר התרומה מרדכי והגאות מימוני והביא אותם הרמ""א בתור י""א ואילו המחבר לא הביא.<br>מצאה כתם פחות מגריס האם תולים במאכולת, ומדוע (רמז דאל""כ אין לך אשה שיכולה ליזהר)<br>האם תולים במכה שמוציאה דם, פרט רמ""א בדרכי משה, וש""ך, וט""ז.<br>הביא הרמ""א ראיות לשיטתו, באר מה הם. ובאר איך דחה הש""ך ראיות אלו.<br>א'- המרדכה הולך על המכה בסימן קפ""ז, דחה הש""ך המרדכה סתם<br>ב'- אשה הרואה ממש תלינן, דחה הש""ך אינו ידוע שנפתח מעינה, דחה הט""ז התם יש לה חזקת טהרה<br>ג'- ביום הוסת תלינן במכה (וביאר רב במברגר, אפ' דאין לה חזקת טהרה) דחה הש""ך פסקינן דלא תלינן.<br>ד'- אפ' מי דמחמיר הוא משום דחשש לוסתות דאוריתא, דחה הש""ך אף רשב""ג סבר דוסתות דרבנן והוא לא יטהר ביום הוסת משום שצריך הוכחה.&nbsp;<br>ובאר מה אמר הש""ך שהיה יכול הרמ""א לומר(רמז שאני התם דלא תטמא לעולם)<br>הביא הש""ך ד' קושיות על הרמ""א באר מה הם&nbsp;<br>א'- התעסקה בדם ציפור לא תלינן וכ""ש מכה שמוציאה דם (אמר דהרמ""א יחלק בין דם ציפור שבא ממקום אחר, למכה שבגופה)<br>ב'- ספר התרומה והגאות מימוני כתבו דין תליה במכה וכונתם בין מוציא בין לא מוציא ואח""כ כתבו דבג' ימים ראשונים לא תולין.<br>ג'- כתבו הפוסקים סברא שצריכה שתדע ודאי שפסק דם המקור<br>ד'- מה הדין כתמים של אשה מוכת שחין בזמן וסתה או בימי ליבונה, פרט בדק הבית בשם ארחות חיים בשם הר""מ, השגת ר""פ עליו וגרס אחרת.<br>אמר הרמ""א נ""ל לצדד להקל משום דשאר הפוסקים לא חילקו, אמר הש""ך שלא כדאי להקל באר למה (רמז אמרינן בכמה מקומות היכא דמקצת הפוסקים הקילו ושאר הפוסקים סתמו דבריהם אמרינן ילמד הסתום מהמפורש וכ""ש הכא שהמפרשים מחמרים)<br>אמר הש""ך עוד סיבה שלא כדאי להקל באר מה היא (רמז מי גדול לנו מסה""ת מרדכי והג""מ וכ""ש שגם הר""פ והא""ח ות""ה מסכמים לדבריהם וכן פסק האגודה.<br>כתב הרמ""א וכ""כ לעיל סימן ק""צ בשם הרשב""א, באר איך דחה הש""ך ראיתו מהרשב""א (רמז או דהרשב""א קאי אחר ג' או דאפ' דקאי קודם ג' מ""מ יחיד הוא נגד הני רבותא בפרט שהם מחמרים)<br>מה סבר הב""ח באשה מוכת שחין ונכתם הסדין בג' ימים ראשונים, ומה כתב לחלק בין זה למכה שמוציאה דם (רמז כיון שהיא מכוסה באספלנית אינה מוציאה דם אלא לפעמים) ואיך הביא מזה הש""ך ראיה נגד הרמ""א.<br>מה הורה הרמ""א בדרכי משה לעשות (רמז הורה דטוב להחמיר במכה עוברת בימים מועטים דחשיב אפשר ליזהר) והאם ברמ""א על השו""ע הזכיר תנאי זה.<br>מה סבר הט""ז במכה שמוציאה דם, פרט מכה שאפשר ליזהר ומכה שא""א ליזהר, והאם הכתם טמא מדאוריתא או מדרבנן, ומדוע. (אמר שהרמ""א בשו""ע כיון למה שאמר וצ""ע דהרמ""א בשו""ע לא הזכיר מכה שאפשר ליזהר, ואמר שהב""ח כיון למה שאמר וצ""ב דהב""ח אמר דלא תלינן רק במכה אלא רק בשחין)"	"הביא הב""י תרומת הדשן בשם ספר התרומה מרדכה והגאות מימוני דלא תולים בכמה שאין ידוע שמוציאה דם ובשאר תיולת שתולין בכתמים, והביא אותם הרמ""א בתור י""א ואילו, המחבר לא הביא אותם ונראה מזה דלא סבר אותם.<br>כן דאשה לא יכולה ליזהר מזה.<br>רמ""א בדרכי משה אמר דתולין ואילו הש""ך אמר שלא תולים, והט""ז אמר דמכה שיכולה ליזהר לא תולים ומכה שאינה יכולה ליזהר תולים.<br>א'- המרדכה הולך על מכה שבסימן קפ""ז והתם אירי במכה שמוציאה דם, דחה הש""ך דהמרדכה אירי בכל מכה דמיסתם ליה סתומי.<br>ב'- אשה רהואה ממש תלינן שדם שראתה הוא מחמת מכה וכ""ש הכא שמצא כתם, דחה הש""ך דהתם מחזיקינן שמעינה ממשיך להיות סתום משא""כ הכא שצריך להחזיק שמעינה נסתם דהוא יותר קשה להחזיק, דחה הט""ז שאני התם שיש לה חזקת טהרה משא""כ הכא יש לה חזקת טומאה.<br>ג'- ביום הוסת ראתה דם תלינן דהא מחמת מכה אפ' דאין לה חזקת טהרה, דחה הש""ך פסקינן דכתם שמצאה ביום וסתה הוא טמא.<br>ד'- אפ' מי דמחמיר דלא תלינן דלא תלינן בשעת וסתה הוא משום שחשש למ""ד וסתות דאוריתא אבל בכתם דהוא דרבנן ברור לכו""ע תולים במכה, דחה הש""ך דהרי אף רשב""ג שהוא סבר וסתות דרבנן הוא יטמא כתם ביום הוסת משום שצריך הוכחה דאל""כ לעולם לא תהא טמאה.<br>ואמר הש""ך שהיה יכול הרמ""א לומר שאני ביום הוסת דמטמאים משום דאל""כ לעולם לא תהא טמאה משא""כ הכא.<br>הקשה הש""ך א'- התעסקה בדם ציפור סבר הרמ""א דלא תלינן אפ' שיש דם לפנינו כ""ש מכה שמותיאה דם שלא יתלו, וביאר דהרמ""א צריך לחלק בין מכה שבגופה דאינה יכולה ליזהר לבין דם ציפור דבא ממקום אחר שיכולה ליזהר, ואמר דזה אינו משמע לו.<br>ב'- פשטן של ס""ת והג""מ משמע דאפ' מכה שמוציאה דם לא תלינן, דלפני זה כתבו דין תליה במכה והתם הוא בין מוציא דם בין לא מוציא דם, ואח""כ כתבו דבג' ימים הראשונים לא תולים, וכתבו בסתמא ומשמע דמדברים על המכה שדיברו קודם לכן.<br>ג'- הפוסקים כתבו הטעם שלא תולים במכה שצריכה שתדע בודאי שפסק דם המקור, ומשמע דבג' ימים הראשונים שאינה יודעת בודאי שפסק דם המקור בכל ענין אינה תולה.<br>ד'- בדק הבית כתב בשם ארחות חיים בשם הר""מ דתולה הכתמים בשחין, והשיג עליו ר""פ דכל מה דתולה הוא רק לאחר ג' ימים ראשונים.<br>כיון דבכמה מקומות שמקצת הפוסקים הקילו וקצת סתמו דבריהם, אמרינן ילמד הסתום מהמפורש וכ""ש הכא שקצתם מחמרים דנימא ילמד סתום מהמפורש.<br>כיון דהנ""ל החמירו לאכדאי להקל.<br>דהרשב""א קאי על אחר ג' ימים כמו דהר""פ מעמיד בר""מ, ואף אי הרשב""א קאי תוך ג' ימים מ""מ הוא יחיד נגד הני רבותא בפרט שהם מחמרים.<br>דתולים הכתם בשחין אף בג' ימים ראשונים, וכתב לחלק דבחבורה לא תולים בג' ימים ראשונים כיון שהיא מכוסה באספלנית שאינה מוציאה דם אלא לפעמים. ומבואר מדבריו דאין להקל ולתלות אלא במלאה שחיני וכיבי שדם יוצא ממנה תמיד.<br>טוב להחמיר אם אפשר ליזהר מזה, ברמ""א על השו""ע לא הזכיר תנאי זה שאי יכולה ליזהר תלינן אלא אמר בסתמא דתמיד תלינן.<br>אמר הט""ז דאפשר לתלות במכה שמוציאה דם אבל רק אי א""א ליזהר מזה, והכתם טמא רק מדרבנן כיון שלא הרגישה ורבנן הקלו במקום שא""א ליזהר בזה.&nbsp;&nbsp;"	סימן קצו סעיף י		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"רמי בר חמא הסתפק האם פולטת שכבת זרע רואה או נוגעת, באר מה מסקו האמרואים בפרק יוצא דופן.<br>לענין מה הסתפק רמי בר חמא פרט, רא""ש בשם ר' יונה סמ""ג סמ""ק ספר התרומה, וראב""ד, ור""ת (רמז לר""ת זב)&nbsp; <br>כמו מי נטה הרשב""א ומה הראיה שהביא לראב""ד, ומה אמר לבעל נפש לעשות (רמז הגאונים והרי""ף לא הביאו דין פולטת)<br>איך דחה הב""י ראית הרשב""א (רמז דרכן של נשים לראות ה' או ו' ימים)<br>כמה זמן לאחר התשמיש השכבת זרע מטמאת, פרט מחלוקת ר""א ורבנן, ובדעת ר""א נחלקו הרמב""ם והאור זרוע, וכמו מי פסקו שאר הראשונים. (רמז לר""א ג' ונחלקו אי כולל עונת הבעילה) ומדוע לא יותר זמן.<br>מה פסקו הטור והמחבר, האם פולטת סותרת, וכמה עונות פולטת אחר הבעילה.<br>מה הדין אשה ששימשה וראתה האם היא יכולה להתחיל לספור נקים, ומדוע (רמז, כתבו הטור והמחבר טעם, והוסיף על טעמם הש""ך שלא תרגיש)<br>אשה ששמשה ואח""כ ראתה, כמה זמן צריכה להמתין בשביל להתחיל לספור נקים ומדוע, פרט מחבר, תרומת הדשן וכן פסק הרמ""א, אגור וכן הביאו התרומת הדשן ופרט מה אמר ע""ז הרמ""א, ומה הטעם שמצא הב""ח, וכמו מי נראה לט""ז.<br>כלה אחר בעילת מצוה כמה זמן צריכה להמתין עד שתתחיל למנות, ש""ך בשם מהר""ל מפראג (רמז לא גזרינן בה שמא תשמש בבין השמשות, וביארו משום משום דאין כאן דם נדה אלא דם בתולים) ומה הדין אי הכלה נבעלה בבין השמשות כמה זמן צריכה להמתין (ש""ך בדעת המהר""ל)<br>אשה שלא שימשה האם היא צריכה להמתין שיעור זה, פרט מחבר, מהרי""ק ואור זרוע וכן פסק הרמ""א, ומדוע.<br>לשיטות שצריכה להמתין האם היא צריכה להמתין עוד יום משום בין השמשות, ומדוע הרי זה גזרה לגזרה (ש""ך בשם התרומת הדשן, רמז חששא דבין השמשות פשוטה היא וחששו בה רבנן בכמה דוכתי)<br>מה הדין אי אין בעלה בעיר וראתה האם צריכה להמתין שיעורים אלו, פרט ב""ח מובא בט""ז ובש""ך והשיגו עליו.<br>הקשה הב""ח על עצמו דבשאלה של התרומת הדשן משמע דצריכה למנות חמשה ימים אפ' אין בעלה בעיר באר מה ביאר (רמז מ""מ בתשובה לא מוזכר זה)<br>מי כתב את השאלות שבספר תרומת הדשן, ולפי""ז דחה הש""ך את ביאור הב""ח, ועוד דחה מזה שהתרומת הדשן לא לא עונה על שאלה זו נראה שכך סובר.<br>כלה שפירסה נדה סמוך לחופה או אפ' אחר חופה קודם שכנסה האם צריכה להמתין שיעורים אלו, פרט ט""ז (רמז לא שייך למיגזר אטו שימשה דלא באה עדין לכלל תשמיש ומוכח מזה מה הגדר בגזרה זו) ופרט ש""ך ומה טעמו (רמז הרמב""ם פסק דלא תנשא עד שתטהר אפ' דלא מדקדקים בכך מ""מ היכא דאפשר בטהרה עדיף טפי.<br>אי בכלה זה לא שעת הדחק האם צריכה להמתין שיעור זה (אפ' אין בעלה בעיר לש""ך) מדיוק מלשון הט""ז, ובאר מה כתב הש""ך מעיקרא דדינא ומה אמר לעשות (רמז אע""פ שלפי דעתי אין להחמיר בזה כלל ולא נזכר בשום פוסק קדמון או אחרון, מ""מ לא יהיה אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור)<br>אשה שרואה כתם ושמשה האם היא צריכה להמתין חמשה ימים (מובא ברמ""א)<br>מה הדין אי לא שמשה, פרט מה נראה לש""ך בסברא, ומה אמר שנראה לו בדעת הרמ""א (רמז הרמ""א כתב דין כתם אחר שכתב שאפ' בלא שמשה צריכה להמתין חמשה ימים) ומה כתוב בעטרת זהב ואמר דכך נוהגים. ומה נראה מלשון הט""ז (רמז אמר דינה כרואה ממש גם לזה)<br>מה דכתב הש""ך וכן נוהגים, האם הוא התכון דהמנהג כהעטרת זהב וכך הוא פסק להלכה או שהוא ציטות של העטרת זהב אבל הוא פוסק כסברתו, פרט ס""ט (מקל) ותורת השלמים.<br>אשה שתוך ימי ספירתה ראתה דם או כתם האם היא צריכה להמתין חמשה ימים (ט""ז וש""ך)"	"דהוה רואה.<br>כל הראשונים- לענין שתסתור את ספירתה לענין בעלה, ראב""ד- תסתור את ספירתה לענין טהרות אבל לבעלה לא סותרת, ר""ת- הספק הוא רק באופן שזב בא על אשה ורק אז האשה סותרת את ספירתה.<br>כמו הראב""ד, מהא דלא הזכירו הגאונים והרי""ף את הדין של פולטת משמע דסברו דהוא לא הלכה למעשה, ואמר לבעל נפש לחוש כמו שיטת שאר ראשונים.&nbsp;<br>דמה דלא הביאו זה כיון דהוא לא הלכה מצויה דהרי דרי""ף השמיט הרבה דינים שהם לא מצוים, והטעם שלא מצוי דסתם נשים דרכן לראות ה' או ו' ימים.<br>לרבנן6 עונות אחר התשמיש וכממותו פסקו הראשונים, לר""א ג' עונות אחר התשמיש ולרמב""ם לא כולל עונת הבעילה ולאור זרוע כולל עונת הבעילה. כיון דסברו דיותר זמן מכך השכבת זרע מסרחת ואינה מטמאה.<br>סותרות לבעלה, ו6 עונות.<br>לא דחישינן שמא תפלוט ולא תרגיש.<br>מחבר- צריכה להמתין ארבע ימים, כיון דאי תמתין ו' עונות יכול להיות שתפלוט בסוף העונה הששית, וזה יצא ביום הרבעי, ואינה יכולה להתחיל לספור בו כיון דפלטה, אבל הפסק טהרה יכולה לעשות בו ותתחיל לספור למחרת.<br>תרומת הדשן וכן פסק הרמ""א- צריכה להמתין חמשה ימים, דחישינן שמא תשמש בבין השמשות ותחשוב שהוא היום הקודם ותפלוט בבין השמשות של היום שבו תתחיל לספור.<br>אגור הביאו התרומת הדשן- דיש נוהגין להמתין ו' ימים ויש נוהגים להמתין ז' ימים, הרמ""א הביא את המנהג להמתין ז' ימים ואמר שאין טעם בדבר והמחמיר יחמיר והמקל נשכר להקדים עצמו למצוה. והב""ח הביא טעם בשם הר""ש מאוסטרייך דכיון דהיו נוהגים בימי הקדמונים לטבול ב' פעמים אחת אחר שבעה דאורייתא והשניה אחר שבעה הנקיים, וזכר לאותו דבר נהגו ג""כ להמתין י""ד יום. אמר הט""ז דאין בטעמים אלו כדי להרחיק טבילת מצוה.<br>אינה צריכה להמתין חמשה ימים אלא מספיק לה ארבע ימים, כיון דלא גזרינן בה כיון דדמה הוא דם בתולים, צריכה להמתין חמשה ימים.<br>מחבר- אינה צריכה להמתין כלום, מהרי""ק ואור זרוע וכן פסק הרמ""א- צריכה להמתין משום דגזרינן לא שימשה אטו שימשה.<br>כן, כיון דחששא דבין השמשות הוא חשש פשוט וחששו בזה רבנן בכמה דוכתי אפ' באופן דהוא גזרה לגזרה.<br>ב""ח אינה צריכה להמתין, ש""ך השיגו עליו דצריכה להמתין&nbsp;<br>ביאר דמ""מ מלשון התשובה שלא הזכיר שם להחמיר נראה שיש להקל.<br>התרומת הדשן בעצמו, וכיון שבשאלה משווה את הדין שאין בעלה בעיר ללא שימשה א""כ אף בתשובה הוא כן.<br>לא, ביאר הט""ז דלא שייך ליגזור בה אטו שימשה כיון דלא באה עדין כלל לכלל תשמיש, ומבואר מזה דהגדר של גזרת לא שימשה היא שמא התבלבלה ובאמת שמישה. והש""ך אמר דכיון דהרמב""ם פסק דאסור לינשא כשהאשה טמאה, אפ' דלא פסקינן הכי ואין מדקדקים בכך מ""מ היכא דאפשר בטהרה עדיף טפי.<br>בט""ז נראה שצריך, ובש""ך כתב דמעיקרא דדינא מותר כיון דהוא לא נמצא בשום פוסק קדמון או אחרון ומ""מ צריך להחמיר בזה דלא יהיה אלא כדברים המותרים ואחרים נהגו בהם איסור.<br>כן.<br>נראה לש""ך מסברא שלא צריכה להמתין, ונראה לו דאף הרמ""א סובר זה, כיון דהביא את הדין של כתם אחר שאמר שגזרינן לא שמשה אטו שמשה דבא לומר שבכתם לא גוזרים זה, אבל בעטרת זהב כתוב דנוהגים להחמיר חמשה ימים, וכתב דכן נוהגים להחמיר. הט""ז כתב דינה כרואה ממש גם לזה ונראה דסבר דצריכה להמתין חמשה ימים אפ' לא נבעלה.<br>לס""ט הש""ך פסק להקל שאינה צריכה להמתין אי לא נבעלה, ולתורת השלמים הש""ך פסק כהעטרת זהב להקל.<br>לא.<br><br><br><br><br><br><br><br><br>"	סימן קצו סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה ששימשה ומתחילה לספור נקים לרמ""א צריכה להמתין חמשה ימים, משום חשש בין השמשות, ולטור ולמחבר צריכה להמתין ארבע ימים<br>אשה שראתה לאחר שהתפללו הקהל ערבית לפני שקיעה, האם יכולה להחשיב זה ליום ראשון, ומדוע (רמז מהרש""ל לדעת רמ""א, ולדעת המחבר)<br>&nbsp;ומדוע לא דומה למ""ש התרומת הדשן שאין אשה יכולה להפסיק בטהרה לאחר שהתפללו הקהל ערבית (רמז שאני הכא שבא לה הסיבה מן השמים, ואין שייך לומר דהיה לה להקדים או לאחר משא""כ בהפסק טהרה)<br>ומה הדין אם אף היא התפללה ערבית, מהרש""ל, וחלק עליו הש""ך (רמז זה לשיטתו לעיל)"	"אמר המהרש""ל דלדעת הרמ""א אפשר להחשיב זה ליום ראשון, ולדעת המחבר צ""ע.<br>דשאני הכא שבא לה הסיבה מהשמים.ן<br>יש להחמיר, וחלק עליו הש""ך דאמר דאף בהפסק טהרה אף אם האשה התפללה ערבית יש להקל ואמר זה בדעות של פוסקים גדולים."	סימן קצו סעיף יא		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אם טעתה במנין יום אחד וטבלה ושמשה, האם וכמה זמן צריכה להמתין בשביל שתוכל למנות עוד יום לטהרתה (סמ""ק ומחבר)<br>האם צריכה להמתין חמשה ימים משום גזרה של בין השמשות, ומדוע, ש""ך (רמז הוא כלל בגזרות חז""ל)<br>הקשה הט""ז איך יכולה אחר ההמתנה לספור עוד יום ליום נקי הרי מסעיף י' מבואר דבעינן שיהיו הימים רצופין, באר מה ביאר הט""ז (רמז התם אירי בדם)<br>ועוד הקשה למה אין לחוש שמא דאתה דם וחיפהו שכבת זרע כמו דאיתא בסימן קצ""ג גבי דם בתולים, באר מה ביאר (רמז, שאני התם דדמים מצוים בה מחמת בעילה)<br>אשה שלא טבלה כראוי ושמשה, שצריכה לחזור ולטבול, האם צריכה להמתין, ומדוע. (סמ""ק ומחבר)<br>הביא הב""י ראיה שאף הרא""ש אמר כמו הסמ""ק באר גבי מה אמר זאת <br>(רמז הראב""ד הביא ראיה דפולטת הוא רק לענין טהרות, אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבוא לידי ספק נדה, דחה הרא""ש דפולטת אינה סותרת יום אחרון, דעיקר סתירת שכבת זרע היא משום דלא מיקרי נקיים וכיון שספרה מקצת היום וטהורה לבעלה כבר שלמו הנקיים ושוב אין שכבת זרע סותרת)<br>דן הב""י דאי הסמ""ק סבר כהרא""ש דאין פליטת שכבת זרע ביום השבעי סותר, בציור הראשון של הסמ""ק שטעתה במנין ספירתה א""א לומר שטבלה ביום השבעי (באר למה) ובאר מתי טבלה ב' ביאורים בב""י (רמז תלוי אי לילה נחשב ספירה, ויותר נראה לו לומר שלילה לא נחשב ספירה) <br>ומה סבר הש""ך בזה (רמז מפשט דברי הסמ""ק נראה משמע דדוקא אי שמשה לאחר שבעה אינה צריכה להשלים, ונשאר בצ""ע)<br>(יש להקשות דב""י נראה שהספירה נקבעת לפי זמן הטבילה ולא לפי התשמיש, מהא דבביאור הראשון דלילה נחשב ספירה אמר שטבלה ביום שישי ושמשה בתחילת ליל שבעי, וקשה למה לא נחשב שספרה אף את יום שבעי ולמה זה שטבלה בשישי מחשיב שלא ספרה את השבעי, ואולי כונתו דשמשה בתחילת ליל שבעי ממש ואין מקצת היום ככולו)"	"צריכה להשלים יום אחד, וצריכה להמתין ו' עונות וזה יוצא ד' ימים כמבואר בסעיף יב<br>לא, משום דהוא מילתא דלא שכיחא שתטעה בספירה ולא גזרו ביה רבנן.<br>ביאר דדוקא התם סותר משום דיש דם והתורה אמרה אחר תטהר שלא יפסיק טומאה בנתים אבל הכא שיש פליטה הוא מפסיד רק יומו דהוא לא טומאה חדשה.<br>דשאני גבי דם בתולים דדמים מצוים בה מחמת בעילה, משא""כ הכא שאין דמים מצוים בה לא חישינן.<br>לא, דשכבת זרע סותרת רק בשבעה נקים אבל אחר השבעה נקים אינה סותרת.<br>הראב""ד הביא ראיה דהדין של פולטת נאמר גבי טהרות מהא דהטעם דאסרו חכמים לשמש ביום שבעי משום שמא תראה בהמשך היום דם ותסתור את הנקים ונמצא שהיתה טמאה, ואי פולטת סותרת יומה, למה צריך להגיע לחשש של דם תיפוק ליה משום דתפלוט ותסתור את היום ותצטרך עוד יום משום נקים. דחה הרא""ש דפולטת אינה סותרת יום אחרון כיון דהטעם שפולטת שכבת זרע סותרת משום דלא מיקרי נקיים, וכיון שספרה מקצת היום וטהורה לבעלה כבר שלמו הנקים ושוב איםן שכבת זרע סותרת, ומבואר בזה כדברי הסמ""ק דפליטת שכבת זרע לא סותרת אחר שבעה נקים.<br>כיון, דא""כ לא היתה צריכה לספור עוד יום דמקצת היום ככולו, והוה כפליטה לאחר שבעת ימי הספירה דלא הוי פליטה, וביאר דטבלה ביום השישי, ויותר נראה לב""י לבאר דטבלה בליל שבעי דטבילת ליל שבעי לא מהני לטהר את האשה דזבה טובלת ביום מהתורה (וצריך לבאר דלכן הספירה של הלילה לא נחשב ספירה, וא""כ היא לא ספרה שבעה ושפיר פליטת הזרע סותרת היום השבעי)<br>אמר שצ""ע לדינא כיון דפשט דברי הסמ""ק משמע לאחר שבעה דוקא אינה צריכה למנות עוד יום אבל קודם שבעה צריכה."	סימן קצו סעיף יב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אשה ששימשה וראתה ותרצה לספור למחרת יום הראיה מה יכולה לעשות, פרט טור הביא ב' אפשרויות וכן פסק המחבר, הביא הרמב""ן עוד אפשרות וחלק עליו הרא""ש, הרשב""א (מעקירא דדינא אבל לכתחילה הורה משהו אחר), ספר התרומה (מעיקרא דדינא מסכים לטור אבל אמר דאי דואגת שלא תדע לקנח יפה תעשה עוד משהו), סמ""ק הביא י""א על רחיצה וההג""מ הביא את הסמ""ק על מוך וביאר דהוא אותו סברא (רמז עד איזה מקום צריך להגיע) וכדבריו פסק הרמ""א.<br>(רמז לטור מוך, רחיצה, לרמב""ן הליכה, לעלום יעשה את שניהם שלא תכנס לספקות הללו, ספר התרומה אי דואגת מהמוך אף תרחץ, סמ""ק אנו לא בקאים עד איזה מקום צריך להגיע המים החמים או הבגד שמקנחת בו כדי שנדע ודאי שנפלט הזרע כולו)<br>הביא הרא""ש מקור שאי האשה נקתה עם מוך באותו מקום דיכולה להתחיל לספור באר מה המקור (רמז משנה במקואות, האישה ששימשה וירדה וטבלה ולא כיבדה את הבית כאילו לא טבלה)<br>מה זה נקרא לכבד את הבית ב' ביאורים ברשב""א (רמז או לשון נקי דבסתמא נתכבד כולו, או לנקות כפשוטו דבשעה שהיא שוחה לכבד מרחבת ירכותיה ופולטת הכול)<br>הקשה ממשנה זו הרשב""א על הרמב""ן באר מה הקשה, וביאר ב' ביאורים באר מה ביאר (רמז דלא הלכה, או דבאמת לענין טהרה של זבה לבעלה עלתה לה טבילה כיון דבהליכתה למקוה פלטתו לבית החיצון, אבל כותלי בית הרחם העמידהו וטמאה לטהרות משום טומאת מגע בשכבת זרע)<br>הביא הרמב""ן ראיה לשיטתו דכתוב ביצא דופן דאי דאזלא בכרעא בהדי דאזלא שדיתיה, באר מה הריאה ואיך דחה הרא""ש (רמז ביאר דהכונה דלמא)<br>מה פסק הרמ""א, והביא ראיה לדבריו באר מהיכן מביא ראיה (רמז לא שמשה)<br>הקשה הש""ך על הרמ""א דהראיה שלו היא לא קשורה, וביאר המחצית השקל דכונתו להקשות דא""א לעשות כ""ש מהתם, באר מדוע (רמז דהתם הוא משום גזרה לא שמשה אטו שימשה והכא הוא משום דלא בקאים) ובאיזה נקודה מסכים שהראיה של הרמ""א נכונה.<br>מה הדין אשה שטעתה בספירתה וטבלה ושמשה האם יכולה לקנח עצמה יפה או לעשות רחיצה, בשביל שתוכל למנות למחרת, פרט ש""ך לפי מה דאמר ואמר זה אף בדעת הרמ""א (והוא קצת תימה דהרי הקשה על הרמ""א ונראה שהרמ""א לא סבר את מה שאמר), ופרט מה הורה לכתחילה (רמז כיון דהסמ""ק והג""מ כתבו דאין אנו בקאים אין להקל לכתחילה) ואמר שאף הב""ח פסק כן.<br>אדם שפורץ גדר בדברים האלו, במקום שנהגו להחמיר, מה אמר עליו הרמ""א (רמז קללה)"	"טור- תקנח יפה באותו מקום במוך או בבגד להפליט כל הזרע, או תרחץ במים חמים והם יפליטו כל הזרע.<br>רמב""ן- אם הלכה ברגליה פלטה כל הזרע, וחלק עליו הרא""ש.<br>הרשב""א- מעיקרא דדינא או תקנח יפה במוך, או תרחץ, אבל כתב לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא מכבדת בית התורף יפה יפה ורוחצת בחמים כדי שלא תבוא לידי ספקות הללו.<br>ספר התרומה- לקנח בבגד יפה יפה להסיר השכבת זרע, ואם דואגת שלא תדע לקנח יפה תרחץ בחמים וגם תקנח.<br>סמ""ק- י""א שאם רחצה היטב אותו מקום במים חמים שמתחלת למנות למחרתו, וליכא דאין אנו בקאים בזה, ואין לחלק דדוקא ברחיצה אין אנו בקאים אבל במוך אנו בקאים, כיון דבהג""מ כתוב בשם הסמ""ק (ובש""ך כתב זאת בשם ההג""מ עצמו) דאין אנו בקאים במוך, ואין לומר דאי עשה את שניהם מהני כיון דאין אנו בקאים, והסברא דאנו לא בקאים עד איזה מקום צריך להגיע עם המים חמים או עם הבגד שהיא מקנחת בו (ואפ' דבהג""מ יש נוסחאות דלא כתוב בהם משום שלא בקאים מ""מ נלמד זה ממה שכתב על רחיצה)<br>כתוב במשנה האשה ששימשה וירדה וטבלה ולא כיבדה את הבית כאילו לא טבלה, ומשמע דאי היתה מכבדת היה מהני טבילתה.<br>או שנקתה את אותו מקום (ואפ' שא""א לנקות את הכול ממש מסתמא אמרינן דהתנקה כולו) או דבשעה שהיא מכבדת את ביתה כפשוטו (שעושה שטיפת מרצפות) הזרע נפלט החוצה דהיא מתכופפת וירכותיה מתרחבות ופולטת הכול.<br>דאמאי לא טהורה הרי היא הלכה למקוה והרמב""ן סובר דהליכה מוציאה את כל הזרע, ביאר או דלא הלכה, או דבאמת היא טהורה לענין בעלה ועלה לה טבילה לענין זה ומה דכתוב בבריתא דלא עלה טבילה הוא לענין טהרות משום שהזרע נפלט ע""י ההליכה לבית החיצון, והוא מטמא אותה משום מגע דשכבת זרע והיא טמאה לענין טהרות.<br>דמבואר התם דאי הולכת הזרע נשפך החוצה, ודחה הרא""ש דהכונה בגמ' התם דלמא נשפך החוצה אבל לא בצורה ודאית.<br>כהסמ""ג דבימנו אנו לא בקאים, ומביא לזה ראיה דהרי אי האשה לא שימשה פסק הרמ""א לעיל שצריכה להמתין חמשה ימים כ""ש בזו.<br>הקשה המחצית השקל הרי התם הוא משום גזרה לא שימשה אטו שימשה אבל הכא הוא משום שלא בקאים ומה שייך לעשות בזה כ""ש. אבל אי תקנח אותו מקום מודה הש""ך דתיצטרך להמתין חמשה ימים דלא גרע מאשה שלא שימשה דצריכה להמתין שיעור זה.<br>יכולה כיון דהוא מילתא דלא שכיחא ולא גזרו ביה רבנן, והוא בנוי על מה דאמר לעיל דאי לא נקתה לא צריכה להמתין חמשה ימים אלא ארבע דלא גזרינן אטו בין השמשות דמילתא דלא שכיחא לא זרו ביה רבנן, וכיון דלא שמשה הוא גזרה לא גזרינן זה במילתא דלא שכיחא, וכיון דנתקתה עצמה הוא מדין לא שימשה לא תצטרך להמתין.<br>ולכתחילה אמר דצריכה להמתין כיון דהסמ""ג וההג""מ כתבו דמימנו אנו לא בקאים בזה.<br>ישכנו נחש."	סימן קצו סעיף יג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ביום שבו הזבה הפסיקה לראות האם הוא עולה לה לשבעה נקים, ומהיכן מוכח דבר זה בגמ' (רמז, בפרק בנות כותים אמרינן מה הטעם שבנות כותים טמאות, ואפ' דרמי בר חמא הקשה אנו נמי נספריה דמקצת היום ככולו, מ""מ ענה לו רבא דא""כ לא שיך ששכבת זרע תסתור בזיבה, ואפ' דרב""ח ענה לו לזה מ""מ כבר כתב הרא""ש דדיחויא בעלמא הוא דדחיק לאוקמי תיובתה ולאו עיקר הוא ואיהו גופיה לא ס""ל הכי אלא דמתמה ואנן נמי נספריה ולא היה יודע טעמו של התנא, ובדף ס. אמרינן בהדיא אטו ככותאי אמרה רב לשמעתיה ואיצטריך לשנויי דלאו ככותאי אמרה)"	"לא, דאמרינן בבנות כותים דהסיבה דטמאות משום שיום שפוסקת בו סופרתו למנין שבעה, ואפ' דרב""ח הקשה ע""ז שאנן נמי נספריה ורבא השיב לו ורב""ח ענה לו מ""מ אמר הרא""ש דרמב""ח לא סבר כמו הכותים אלא היה תמה מה הטעם של התנא ומה דענה לרבא בשביל לעמיד הקושיא, ובדף ס. מבואר דלא פסקינן כהכותים."	סימן קצו סעיף א-ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ראתה ב' ימים האם יכולה לפסוק בטהרה בשחרית או צריכה בבין השמשות, והאם הוא לעיכובא או רק לכתחילה, פרט, רשב""א, רא""ש, ורמ""א בדעת המחבר<br>באר מה המקור של הרשב""א, ומה טעמו של הרא""ש <br>(רמז יש משנה בפרק התינוקת נדה שבדקה עצמה ביום שבעי שחרית ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה לאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי זו בחזקת טהורה, ר' יהודה אומר כל שלא הפרישה בטהרה מהמנחה ולמעלה הרי היא בחזקת טמאה, וחכמים אומרים אפ' בשנים לנדותה בדקה עצמה ומצאה טהורה ובין השמשות לא הפרישה לאחר ימים בדקה ומצאה טמאה הרי זו בחזקת טהרה.<br>הב""י למד בר' יהודה דמהני בדיקה אפ' בשאר ימים אי נעשית בבין השמשות, וביאר דהרא""ש לא פסק כיחידאה אלא כו""ע סברי דעדיף טפי לבדוק בבין השמשות דמרחקה נפשה מידי נדנוד ספק, ולפוסקים דלא מהני בדיקה ביום ראשון בשחרית משום לא ליחלף)<br>כמו מי הרא""ש פסק כמו רבנן קמאי או כמו רבנן בתראי (רמז ב' צדדים בב""י, ומביא שרבנו ירוחם סתם כהרשב""א ולא הביא שהרא""ש חלוק)<br>לצד שהרא""ש פסק כרבנן קמאי, ביום השבעי האם צריך בדיקה בבין השמשות (רמז אמר ב' צדדים או דלא צריך והטעם דכתב הרא""ש דצריך משום דרוב נשים פוסקות קודם השבעי, או כיון שבשאר הימים צריך בין השמשות אתי לאתחלף)<br>מה זה בין השמשות, האם הוא כפשוטו ומדוע, ומה זה באמת (בין השמשות דר""ת, או סמוך לבין השמשות האחרון)"	"רשב""א יכולה לפסוק בשחרית, רא""ש צריכה לבדוק בבין השמשות וביאר הב""י דהוא רק לכתחילה ולא לעיכובא, וביאר הרמ""א בדעת המחבר דצריך לכתחילה בבין השמשות אבל הוא לא לעיכובא.<br>המקור של הרשב""א הוא מהמשנה דשיטת רבנן בתראי דאפשרלבדוק ביום שני לראיתה בבוקר וכך פסק.<br>&nbsp;הטעם של הרא""ש- הוא לא פסק כר' יהודה והביא לזה הב""י ראיה מהא דדבריו של הרא""ש הם בהלכות נדה הם בקוצר שסידר בסוף מסכנת נדה ולא נמצאים על הגמ', והטעם דאמר דצריך בבין השמשות משום דכו""ע מודו דעדיף טפי לבדוק בבין השמשות בשביל להרחיק עצמו מידי נדנוד ספק. ולשיטות שפוסקות דלא מהני בדיקה ביום ראשון בשחרית הטעם דהצריך הרא""ש בדיקה בבין השמשות דלא ליחלוף בין יום ראשון לשאר הימים.<br>יש לב""י ב' צדדים, ומביא שר' ירוחם סתם כהרשב""א ולא הביא שהרא""ש חולק בזה ונראה מזה דאף הרא""ש הודה לרשב""א דמעיקרא דדינא מהני בדיקת שחרית.<br>בתחילה אמר שלא צריך וביאר דמה דהרא""ש כתב שצריך בדיקה בבין השמשות משום שהוא דיבר בסתם אשה שדרכן לפסוק קודם היום השבעי, או שבאמת צריך והטעם לזה דלא אתי לאחלופי לשאר הימים.<br>או בין השמשות דר""ת או סמוך לבין השמשות האחרון."	סימן קצו סעיף א-ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ראתה יום אחד האם יכולה לעשות הפסק טהרה בשחרית של יום זה, פרט רשב""א והביא יש מחמירין, רמב""ן שהביא רב המגיד, והביא יש מקלים, ומה פסקו מחבר ורמ""א, ומה ביאר הט""ז טעמם.<br>ראתה יום אחד וידיה בין עניה כל בין השמשות, רשב""א, נראה ברבמ""ם (רמז לא חילק) נראה ברב המגיד בדעת הרמב""ם (רמז הביא שהרמב""ן מחמיר שאפ' אי בדקה ומצאה טהורה מ""מ צריכה שיהו ידיה בין עיניה כל בין השמשות, והביא יש מקלים שלא צריך, ולא הביא שהרמב""ם חולק)<br>מה פסק המחבר, בנידון זה.<br>מה הדין אי בדקה סמוך לבין השמשות, והאם זה לכתחילה או דיעבד (רמ""א)&nbsp;<br>)הרשב""א מזכיר שאי בדקה בבין השמשות כו""ע מודו והרב המגיד כתב אי היה ידיה בין עיניה כל בין השמשות(<br>הקשה מעדני מלך מה נפק""מ לדידן הרי אנו נוהגים שאשה שרואה כתם צריכה להמתין חמשה ימים עם יום שראתה בו ואח""כ תפסוק ותפור חמשה ימים, באר מה ביאר בזה.<br>מה הדין אי ראתה כתם האם מהני בדיקת שחרית, (רמז, זה לשון הדגול מרבבה, אבל לא ראתה רק כתם אפשר להקל בין בימי הספירה בין בתחילה)<br>עד מתי נחשב בדיקת שחרית שלא מהני ביום ראשון (דגול מברבה מובא בפת""ש) (רמז הוא מה דנהוגים היום)"	"רשב""א אמר דאפשר והביא יש מחמרין שא""א, רמב""ן מובא ברב המגיד א""א לעשות והביא הרב המגיד יש מקלים שאפשר לעשות הפסק טהרה בשחרית. דא""א לעשות הפסק טהרה בשחרית וביאר הט""ז טעמם הואיל ומעינה פתוח.<br>רשב""א לכו""ע הוי הפסק טהרה, נראה ברמב""ם שלא הוי הפסק טהרה דכתב בסתמא דלא מהני הפסק טהרה ביום ראשון ולא חילק בין בין שחרית לבין השמשות, ואמר הב""י דהרב המגיד הביא על הרמב""ם את הרמב""ן שלא מהני בדיקת שחרית אבל אי בדקה בבין השמשות מהני ויש מקלים שמהני בדיקת שחרית ואי היה הרמב""ם מחמיר בבדיקת בין השמשות היה צריך הרב המגיד לומר דהרמב""ם סובר אחרת ומהא דלא אמר נראה שהרב המגיד למד דרמב""ם דמהני בדיקת בין השמשות.<br>דמהני בדיקת מוך דחוק כל בין השמשות.<br>מהני, והוא בדיעבד.<br>ביאר המעדני מלך באופן שהאשה ראתה בתוך ספירת שבעה נקים, אינה צריכה להמתין חמשה ימים ובזה דיברו השו""ע והרמ""א.<br>המעדני מלך בתחילת דבריו כתב שצריכה להמתין ה' ימים ובסוף כתב שאפשר לעשות הפסק טהרה ביום מציאת הכתם, ולכאו' נראה שחזר בו, אבל קשה דהוא אומר שכך נוהגים וממנהג קשה לחזור, ואולי יש לומר דכונתו באופנים דאינה צריכה להמתין על כתם חמשה ימים כגון בכלה.<br>עד פלג המנחה."	סימן קצו סעיף א-ב		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"איזה הנהגה טובה כתב הרשב""א שהשמיט הטור והביא אותה הב""י ומחבר (רמז אמר ע""ז הרמ""א להחמיר לכתחילה)"	לעולם ילמד אדם בתוך ביתו שתהא בודקת ביום הפסק טהרה במוך דחוק, ושיהיה שם כל בין השמשות שזו הבדיקה מוציאה מידי כל ספק.	סימן קצו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"אם התפללו הקהל ערבית והיא לא התפללה, ועוד היום גדול האם יכולה ללבוש לבנים ולהתחיל למנות מיום המחרת, פרט י""א שמובא בתרומת הדשן, ותרומת הדשן בעצמו.&nbsp;מה הדין אי עשו הקהל שבת והיא לא עשתה שבת (אגור בשם מהרי""ל)<br>מה פסק הרמ""א בהנ""ל.<br>אי התקלקלה אחר שעשו הקהל ערבית או עשו שבת האם יכולה למנות לכתחילה או בדיעבד, וא""כ מה הכונה נוהגים לכתחילה ליזהר (ש""ך)<br>מה הדין אי האשה בעצמה קיבלה שבת, דעת אביו של הש""ך וכן נראה דעת מהרש""ל, ודייק הש""ך מהאגור אחרת ונראה שמסיק כהאגור.<br>באר איך דייק הש""ך מהאגור (רמז האגור מביא ראיות דלא שייך תוספת לענין נדה, מתוס' ד""ה מסר לשבתות וימים טובים (דקיבלה שבת מוקדם ויש לה איסור מלאכה, ונחשב יום לענין שיכולה ליכנס לחופה) ספירת העומר לא יכולה לספור אפ'&nbsp; בע""ש דתוספת דאוריתא, ומאכילת מצה ופסח וסוכה)<br>כתב הש""ך שבלשון האגור כתוב דצריך כ""ד שעות, וא""כ כל מה דיש להקל להחשיב ליום הוא רק באופן שיש כ""ד שעות, ואמר דהוא כמו שכתב לעיל בסימן קפ""ד)באר מה התכון הש""ך לומר. והפוסקים אמרו דברור דהש""ך לא התכון לפשטות שמשמע מדבריו כיון שלא יכול להיות שהימים של השבעה נקים יקבעו לפי האביסף ולא לפי יום ולילה, ויש להכיח זה מגזרת פולטת של בין השמשות)<br>נשים שלנו שמתחילות לספור ביום שישי האם יכולים לספור לאחר שקיבלו הקהל ערבית אף לכתחילה, פרט ט""ז שהביא ע""ז מהרש""ל, ודגול מרבבה שאמר שהט""ז שגג (רמז המהרש""ל אירי לענין מתי למנות חמש ימים לראיתה מגזרת פולטת והכא אירי לענין מנין נקים ובזה אין חילוק בין נשים דידן לפעם דבשניהם הוא דאוריתא)"	"י""א יכולה, ותרומת הדשן בעצמו אמר שאינה יכולה כיון דכבר נחשב לילה.<br>אגור בשם מהרי""ל יכולה למנות מיום המחרת.<br>לכתחילה יש להזהר ובדיעבד מותר.<br>לכתחילה, דאי פסקה לראות בעוד היום גדול צריכה לכתחילה למנות קודם שיקבלו הקהל שבת או ערבית.<br>דעת אביו של הש""ך וכן נראה דעת המהרש""ל דאינה יכולה להתחיל לספור למחרת, ואילו הש""ך דייק באגור דאף בכה""ג יכולה למנות למחרת וכן נראה דמסיק הש""ך.<br>ביאר האגור דהטעם דנחשב יום כיון דהתוספת שהקהל מקבלים היאלא שיכא לענין נדה, והביא ראיה מתוס' שמבואר דאפ' דאסור להתחתן בשבת מ""מ בזמן של תוספת שבת שיש איסור מלאכה מותר להתחתן ומבואר דלענין חופה זה נחשב יום, ועוד הביא דספירת העומר אינו יכול לספור בתוספת שבת, ועוד מאכילת מצה ופסח וישיבה בסוכה אין יכולים לצאת ידי חובתן במה שעושים בתוספת שבת, ומבואר מזה דהוא משום שהתוספת לא הופכת את היום ללילה וא""כ אין חילוק בין אם האשה קיבלה את התוספת לבין אי הקהל קיבלו את התוספת.<br><br><br>ט""ז הביא מהרש""ל שכתב דגבי פולטת נשים דידן יכולות למנות את התוספת שבת ליום ראשון לענין פולטת שצריכה להמתין ה' ימים בין הראיה לתחילת ספירתה, והקשה עליו הדגול מרבבה דגבי פולטת חידש המהרש""ל דמה שצריכה להמתין הוא חומרא דמעיקרא דדינא מספיק ד' אבל בשבעה נקים דהוא מדאוריתא, אין חילוק בין נשים דידין לנשים של פעם, וצריך להיות להם דין אחד."	סימן קצו סעיף א		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"ביום שבו היא פוסקת מלראות מה היא צריכה לעשות (פרט ב' דברים שהיא צריכה ללבוש למחבר) ואמר הרמ""א שיש מנהג שהאשה תעשה עוד ב' דברים באר מה הם (רמז אחד מוסיף על המחבר, ומשמע דלכתחלה צריך לעשות על כל הגוף ובדיעבד מספיק רק על פניה שלמטה, ואחד משנה מהמחבר)<br>ולרמ""א מה הדין בשעת הדחק כגון אי האשה הולכת בדרך ואין לה בגדים, מה היא צריכה לעשות.<br>&nbsp;פת""ש הביא ממעיל צדקה, אשה שמצאה כתם בימי ליבונה ולערב הפסיקה בטהרה מחדש ולבשה שנית לבנים ואמרו לה חברותיה שגם על הכתם צריכה להמתין מחדש חמשה ימים וחזרה ולבשה כותנת שלה הנכתם בכמה כתמים אך היתה חגורה מלמטה סינר לבן ונקי מליבונה של אתמול ואחר ב' ימים נודע לה שא""צ להמתין מחדש ה' ימים, ושאלה אם היא רשאית למנות שבעה נקים מפסיקת טהרתה הראשון, כי היא אומרת שהיא מכרת הכתמים שבחלוקה שהם מימי טומאתה הראשון, ולהוכיח זה אמרה שהסינר נקי עדיין ואילו נכתם מחדש היה נמצא על הסינר, ואמר ששאלה זו מתחלקת לג' חלוקת באר מה החלוקות, ומה הדין בכל חלוקה (רמז, הסח הדעת, האם תולים, אף אי לא תולים האם היא נאמנת במה שאומרת שמכרת בט""ע ויוסיף לה מה שהסינר התחתון נקי, רמז לתושבה לשאלה השניה ג' ימים ראשונים)"	"צריכה ללבוש חלוק הבדוק לה שאין בו כתם, ובלילה תשים סדינים הבדוקים מכתמים .&nbsp; ומיום המחרת תתכיל לספור שבעה נקים.<br>ואמר הרמ""א שיש מנהג שהאשה תרחץ , ומשמע דלתחילה צריך לרחוץ את כל הגוף, ואי רחצה רק פניה שלמטה די בכך. ואמר דהמנהג שהאשה תלבש בגדים לבנים.<br>תוכל לספור שבעה נקים אבל רק צריכה לבדוק שהחלוק נקי ובדוק מדם.<br>שאלה א'- מה שחשבה שהימים הראשונים יפלו האם זה מהוה הסח הדעת בספירתה, והכריע דמאחר שהחזיקה עצמה בטמאה אין לה לספור את הימים האלו.<br>שאלה ב'- האם תולים את הכתמים שהם באו מימי נדותה, והכריע כיון דהוא בג' ימים ראשונים לא תלינן.&nbsp;<br>שאלה ג'- כיון שמכרת שהם מימי נדותה היא טהורה דאמרינן דהם באמת מימי נדותה, ואף היא אינה מכרת בט""ע עלו לה מחמת ההוכחה שעל הסינר צריכה למצוא את הכתמים."	סימן קצו סעיף ג		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"בשבעת ימי הספירה כמה בדיקות האשה צריכה לעשות לכתחילה (פרט רמב""ן רשב""א ורא""ש וכן הגה""מ בשם תוספת, ופרט ספר המצות שהביאו הטור וכן כתב בסמ""ג וספר התרומה והמרדכי בשם הרוקח ) ומה פסק המחבר.&nbsp;<br>מה המקור של הסמ""ג (רמז הגרע""א הקשה (הוא הקשה זה על הב""ח אבל ה""ה) שהמקור שלה לא מובן דהוא אירי לענין טהרות)"	ראשונים- בדיקה אחת כל יום. ספר המצות- ב' בדיקות כל יום.<br>פסק המחבר כספר המצות דבעינן ב' בדיקות כל יום.<br>מהמשנה דכתוב פעמים צריכה להיות בודקת שחרית ובין השמשות.	סימן קצו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"זב וזבה שבדקו עצמן יום ראשון ומצאו טהור ויום שבעי ומצאו טהור, מה דינם (ר""א, ר' יהושע, ר""ע) כמו מי פסק הש""ס להלכה<br>בדעת ר""א האם בעינן תחילתן וסופן או מספיק או תחילתן או סופן (רב, ר' חנינא) לפי רב מה הדין אי האשה עשתה בדיקה באמצע (פרט ראב""ד וכן הכריע הרא""ש, רז""ה, רשב""א אמר מ""מ יש לחוש) כמו מי פסקו הטור והמחבר.<br>כמו מי פסקו הראשונים כרב או כר' חניניא (רא""ש בשם הראב""ד רמב""ם רשב""א וספר חפץ, סמ""ג (רמז לא התברר) ספר התרומה האריך בדבר כתבו כדברי הסמ""ג והגאות מימוני בשם הרמב""ן ובשם רבנו שמחה העלה כדברי הסמ""ג וכן כתב האגור בשם תוספות, כמו מי פסק הטור, וכמו מי פסק המחבר, ומה הטעם שכתב בב""י (רמז הביא סתמא וי""א ואמר שאין להקל)<br>לא בדקה בכל השבעה ובדקה ביום שמני ומצאה טהורה מה דינה.<br>האם מהני בדיקה בליל שבעי (אגור בדעת התוספות<br>הבדיקה תיהיה לאור היום או לאור הנר, פרט מה הדין לכתחילה ובדיעבד (רמ""א) הוציא הס""ט מהרמ""א הנ""ל לא כמו האגור באר איך ולמה אין דבריו מוכרחים."	"ר""א הרי אלו בחזקת טהרה, ר' יהושע אומר אין להם אלא יום ראשון ויום שבעי בלבד, ר""ע אומר אין להם אלא יום שבעי בלבד, כמו ר""א.<br>לרב מספיק תחילתן אע""פ שאין סופן או סופן אע""פ שאין תחילתן, ולר' חניניא בעינן סופן ותחילתן. ראב""ד וכן הכריע הרא""ש מהני בדיקה אף באמצע השבעה נקים, רז""ה לא מהני בדיקה באמצע השבעה נקים אלא בעינן או בתחילתן או בסופן, רשב""א פסק להלכה שמהני בדיקה באמצע אבל אמר דמ""מ יש לחוש. כמו הראשונים דאמרו דמהני בדיקה באמצע.<br>רא""ש בשם הראב""ד וסיעתו פסקו כרב, הסמ""ג אמר דכיון דלא נתברר הלכה כדברי מי ראוי להחמיר כדברי ר' חניניא. הטור פסק כרב, המחבר הביא בסתמא שהלכה כרב דמהני או תחילתן או סופן ואח""כ הביא י""א דבעינן סופן ותחילתן ואמר דאין להקל. כיון דמספקא להו לרבותא והוא ספק איסור כרת יש להחמיר בדבר.<br>אין לה אלא יום שמני בלבד וצריכה להוסיף עליו שבעה ימים.<br>לא.<br>לכתחילה לאור היום ובדיעבד לאור הנר, והוציא הס""ט מהרמ""א לא כמו האגור דמהני בדיקה בלילה, אבל היה מקום לומר דהרמ""א דיבר לענין הסתכלות על העד ולא על הבדיקה בפועל."	סימן קצו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"סיכום פת""ש<br>האם בשבעת ימי נקים האשה צריכה למנות בכל יום ותאמר היום כך וכך לספירה, פרט של""ה ומדוע, נודע ביהודה תשובת מהר""ם בר ברוך וכן בתשובת רדב""ז.<br><br>אשה שיצאה ממנה דם שלא בהרגשה האם סותר לה את הנקים, פרט מדאוריתא ומדרבנן, ומדוע (חוו""ד רמז מקור מקומו טמא והו""ל כפולטת וצריך להיות רצופין, חתם סופר מה דטמאה במקור מקומו טמא אינו סותר, אבל לדידן אפ' כתם סותר)<br>אשה שעשתה הפסק טהרה ולא עשתה בדיקות בכל השבע ימים אבל לא הרגישה דם והשגיחה על עצמה אחד מהשבע ימים ויודעת בודאי שלא נפתח אז מקורה, האם הוה ספורים לפנינו (חוו""ד, וחתם סופר) ומה הדין אי לא עשתה הפסק טהרה אלא הרגישה שלא נפתח מקורה, ומדוע.<br>אשה שהוחזקה נדה ואח""כ נולד לה מכה שמוציאה דם, מה היא צריכה לעשות (לחו""ד ולחת""ס הנ""ל)<br>אשה שיש לה מכה שמותיאה דם והגיע יום וסתה, האם היא יכולה ליטהר ללא הפסק טהרה (לחו""ד ולחת""ס, הוא חידוש נוסף של החת""ס, רמז אחר שעובר עליה כ""כ ימים שאין דרך דם למשוך אצלה שמשערים שנסתם מקורה)<br><br>אשה שלא בדקה ביום א' אלא בדקה באחד מאמצעים וביום השבעי, האם עולה לה לשבעה נקים (דגול מרבבה) אי בדקה בראשון ובשלשי האם עולה לה לשבעה נקים (נודע ביהודה) הקשה הפת""ש סתירה בין ב' הפסקים האלו באר קושיתו.<br>אשה שבדקה ביום ג' וביום ט', האם זה עולה לה לשבעה נקים. (רמז חשוב כמה ימים יש בניהם)<br>אשה שבדקה ביום א' יום ג' ויום ח' האם עולה לה לנקים, ומדוע (רמז ואף שיש בין שמני לראשון יותר מה' ימים השלשי מצרפם)<br>לדברי הנודע ביהודה הנ""ל מה הדין אי עשתה ראשון חמשי ותשעי וכנ""ל על זה הדרך באופן שלא היה יותר מה' ימים ללא בדיקה.<br><br>אשה שבדקה בדיקה אחת או בא' או בח' ולנתה אצל בעלה בדיעבד האם צריכה צריך לספור שוב (חת""ס) ומה הדין אי עשתה בדיקה אחת באמצע (חת""ס)"	"של""ה הצריך שבימי ספירת הנקיים תמנה בכל יום ותאמר היום יום וכו' כדכתיב וספרה לה, הנודע ביהודה וסיעתו חולקים עליו ואומרים שלא דומה לעומר.<br><br>לחו""ד סותר מדאוריתא, כיון דמקור מקומו טמא והו""ל כפולטת וכתוב אחר תטהר שלא תאה טומאה מפסקת בניהם, לחת""ס אינו סותר מדאוריתא כיון דטומאה של מקור מקומו טמא לא סותר את הספירה, ומה דסותר הוא מדרבנן דלדידן אפ' כתם סותר.<br>לחו""ד לא דיש לחוש שמא ראתה ללא הרגשה, לחתם סופר הוה ספורים דמדאוריתא אין בכך בעיה שראתה ללא הרגשה והתורה לא ציותה לברר דבר זה. ואי לא עשתה הפסק טהרה לכו""ע לא עלה לה הפסק טהרה דהיא מרגישה רק שהמקור נפתח והכא אולי הוא המשיך להיות פתוח מהדם זבות וטמאה בראיתה מדאוריתא.<br>לחו""ד צריכה לעשות הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון או שבעי נקי ואי לא אינה יכולה ליטהר, לחת""ס צריכה לעשות הפסק טהרה בשביל לדעת שנסתם מקורה ואינה צריכה לעשות בדיקה אלא מספיק שתתרכז ותרגיש שלא נפתח מקורה.<br>לחו""ד אינה יכולה ליטהר ללא הפסק טהרה, לחת""ס יכולה דאחר שעובר עליה כ""כ ימים שדרך דם לפסוק ממנה שמשערים שכבר נסתם מקורה תוכל לפסוק בטהרה באופן שתעמוד כל בין השמשות בהיסח הדעת מכל הרורים ומחשבות ותשגיח על עצמה ואם לא תרגיש אז פתיחת פי המקור תפסוק בטהרה ותטהר.<br><br>דגול מרבבה אמר שכן, לא, והקשה בזה הפת""ש סתירה דהבין שאין סברא לחלק בין הראשון לשבעי.<br>כיון כיון דיום ג' הוא יום א' ויום ט' הוא יום שבעי.<br>כן אפ' שיש בין השמני לראשון יותר מה' ימים מ""מ השלשי מצרפם.<br>אמר לי הרב שוטלד דעולה לה דעיקר ההקפדה שלא יהיה יותר מחמשה ימים ללא בדיקה.<br><br>לא, יש לחוש אפ' בדיעבד"	סימן קצו סעיף ד		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	לא בדקה עצמה ביום שפסקה מלראות ובדקה עצמה לאחר ג' או ד' ימים ומצאה עצמה טהורה מה דינם של הימים האלו<br>מה הדין אי בדקה עצמה ומצאה טמאה ואחר ג' או ד' ימים בדקה ומצאה טהורה, מה דינם של הימים האלו	בחזקת טומאה<br>בחזקת טומאה	סימן קצו סעיף ה		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם האשה יכולה לבדוק בבגד שחור או אדום, ומה המקור לדין זה (רמז תנא דבי מנשה)<br>בפ' כל היד כתוב של בית מונבז המלך היו בודקים מטותיהן במילא פרהבא (וביאר רש""י קוטו""ן ומתוך שהוא לבן נראת בו טיפה כחרדל לישנא אחריני צמר נקי ורך) ומזכרים אותם לשבח, אמר הש""ס שהוא סיוע לדין של שמואל באר מהו דינו של שמואל (רמז פקולין או צמר נקי ורך)<br>אמר רבא הני שחקי דכיתנא מעלו לבדיקה, הקשה עליו הש""ס והא תנא דבי מנשיא אין בודקין את המיטה לא בעד אדום ולא בעד שחור ולא בפשתן אלא בפקולין או בצמר נקי ורך, באר מה הקשה הש""ס ומה ביאר ב' ביאורים (רמז, מאני, שחוקי) כמו איזה לישנא פסק הטור.<br>ביאר הגאות מימוני מה הכונה שחקים (רמז זה מלאכה שאסור לעשות בשבת) ומה הדין אי לא דקדקה בכך (רמז לשון הגמ' ומזכרים אותם לשבח<br>הלכה למעשה עם איזה עדים האשה יכולה לבדוק."	"לא תנא דבי מנשה אומר זה להדיא.<br>שלא בודקים את האשה אלא בפקולין או בצמר נקי ורך.<br>הקשה הש""ס על רבא איך אמר שאפשר לבדוק בבגד כותנה (הוא פשתן) הרי בבריתא כתוב שא""א לבדוק בפשתן, ביאר הש""ס דרבא דיבר בבגדי כותנה ובזה מותר לבדוק ובבריתא כתוב כותנה בעצמה ובזה אסור לבדוק, ועוד ביאר הש""ס דרבא דיבר בבגד כותנה שחוק והבריתא דיברה בבגד כותנה שאינו שחוק, כמו לישנא בתרא דבעינן בגד כותנה שחוק.<br>ליבון, לא מעכב כיון דהזכירו את בית מונבז המלך לשבח ומשמע דהוא לא חובה.<br>בגד פשתן לבן וישן, צמר גפן, או בצמר לבן נקי ורך."	סימן קצו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"האם האשה צריכה לעשות בדיקת חורין וסדקין בשביל ליטהר לבעלה, פרט ראב""ד, רמב""ן, רשב""א ורא""ש, ומה פסקו הטור והמחבר.<br>הביא הראב""ד ראיה לדבריו באר מה הראיה (רמז עד שלפני תשמיש) והביא הב""י שהרשב""א דחה ראיתו ולא ביאר איך.<br>אמר הראב""ד שיש ג' סוגי בדיקות באר מה הם, ובאר מתי עושים אותם<br>האם האשה צריכה לעשות הבדיקה עד מקום שהשמש דש, פרט ראב""ד (הב""י לא הביאו הכא אבל הוא מובא בקטע הקודם) הגאות מימוני ור' ירוחם רא""ש בפרק התינוקת, ורא""ש בהלכות נדה, שאר ראשונים.<br>מה אמר המהר""י איסרלן על בדיקה זו, ומה הסתפק הב""י בדעתו, ומה הנפק""מ מזה (רמז הנח להם לישראל)<br>מה פסק הטור, מה פסק הב""י, ומה פסק במחבר, מה תעשה אי לא עשתה כן בבדיקה של היום הראשון (רמ""א וכן מבואר בב""י) ואי בדיעבד לא בדקה עד מקום שהשמש דש אבל בדקה בחורין וסדקים בעומק היטב כפי כוחה, מה דינה (רמ""א)<br>יעץ הב""י ב' עיצות בענין הבדיקה בשבעה נקים עד מקום שהשמש דש באר מה ב' העיצות (רמז ליחד יום, ראשון שאי תשכח)<br>מה המקור לשיעור עד שהשמש דש, ב' ביאורים בב""י (רמז או שסברו כמו הרמב""ם וכמה שאפשר, או דחלקו עליו)"	"ראב""ד- לא, רמב""ן- צריכה לעשות הפסק טהרה כיון שהוא מעלה אותה מחזקת טומאה לחזקת טהרה אבל שאר בדיקות לא צריכה כיון דהיא כבר בחזקת טהרה. רשב""א ורא""ש צריכה תמיד חורין וסדקין. ופסקו הטור והמחבר דצריכה תמיד חורין וסדקין.<br>כתוב בגמ' שעד שלפני תשמיש אינו ממעט כפקידה לענין טהרות, והרי חז""ל חיבו את האשה לעשות בדיקה והיא מהני לענין בעלה ולא מהני לענין טהרות דמותוך שמהומה לביתה אינה מכנסת לחורין וסדקין, מוכח שלבעלה לא צריך חורין וסדקין ולטהרות צריך.<br>א'- בדיקת קינוח והיא בדיקה למציאת הכתם לג' נשים שהיו ישנות במיטה ונמצא עליה דם שאם בדקה עצמה כשיעור וסת למציאת הכתם אם מצאה את עצמה טמאה טיהרה את חברותיה. ב'- בדיקת בית החיצון והוא עד מקום שהשמש דש והיא בדיקה להפסק טהרה ולשבעה נקים. ג'- בדיקת חורין וסדקין בבית החיצון.<br>ראב""ד הגאות מימוני ר' ירוחם רא""ש בפרק התינוקת- צריכה לעשות בדיקה עד מקום שהשמש דש, רא""ש בהלכות נדה לא מזכיר עד מקום שהשמש דש (ואמר הב""י דאפ' דאפשר לפרש דזה נכלל בחורין וסדקין מ""מ אם יש עיכוב בדבר לא היה סותם אלא היה צריך לפרש זאת, ויש להעיר דהראב""ד בבדיקה לטהרות לא הזיכר עד מקום שהשמש דש ומוכרח דכשכתב חורין וסדקין התכון למקום שהשמש דש, או שאולי לא הזכיר כיון דהוא בא להוסיף על הבדיקה הקודמת) שאר ראשונים- לא הזכירו עד מקום שהשמש דש.<br>הנח לה לישראל הסתפק הב""י אי כונתו לגמ' בפסחים הנח לה לישראל אם אינם נבאים הן בני נבאים (והמכון שיש לסמוך על מנהגם) או לגמ' בשבת הנח להם לישראל מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזדים, ונפק""מ אי בעל נפש צריך ליזהר.<br>פסק הטור דכל הבדיקות צריכות להיות עד מקום שהשמש דש, הב""י פסק דבעל נפש יעשה הפסק טהרה ובדיקה אחת מהשבעה נקים עד מקום שהשמש דש, המחבר פסק דצריך לעשות הבדיקה עד מקום שהשמש דש ואם יקשה בעינה מאוד להכניסו כ""כ בעומק לפחות בדיקת של יום הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון מהשבעה תיהיה עד מקום שהשמש דש, רמ""א- תעשה בשאר ימים, רמ""א- מהני לה הבדיקות.<br>יעץ הב""י ליחד יום שבו תבדוק תמיד עד מקום שהשמש דש כדי שתיהיה זכורה מתי הוא, ועוד יעץ שיהיה זה יום ראשון כדי שאי תשכח תוכל לעשות זאת למחרת<br>אי סברו כמו הרמב""ם דבית החיצון מתחיל לפני מקום שהשמש דש סברו דצריך לבדוק כמה שאפשר, ואי חלקו על הרמב""ם וסברו דבית החיצון מתחיל ממקום שהשמש דש וכפשטות הגמ' בבדיקה זו יוצאת ידי כל ספק דהדם מטמא בשעה שיוצא לבית החיצון.<br>"	סימן קצו סעיף ו		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	האם סומא יכולה לעשות בדיקה	כן ותראה לחברותיה שיאמרו לה אי זה מראה טוב.	סימן קצו סעיף ז		
תת - שאלה רגילה - (לשימוש המאגר)	"חרשת ששומעת ואינה מדברת, או שמדברת ואינה שומעת, האם חשיבי כפקחות או כשוטות לענין הדינים שיובאו בהמשך(מחבר)<br>אינה שומעת ואינה מדברת, שוטה, או שנטרפה דעתה מחמת חולי, מה תקנתם בשביל שיכלו להיות עם בעליהם (רמז פרט אי קבעו להם וסת או לא קבעו להם וסת, ופרט וסת שאינו קבוע ועונה בינונית)<br>בסימן קפ""ט הוכיח הש""ך מסעיף זה דוסת החודש ועונה בינונית הוא אותו דבר באר איך הוכיח"	"חשיבי כפקחות<br>נשים פקחות בודקות אותם, אי קבעו להם וסת צריכות בדיקה ע""י פקחות ביום הוסת, ואי לא קבעו להם וסת צריכות בדיקה משלושים לשלושים, ולא מוזכר שצריכה בדיקה בוסת שאינו קבוע ונראה מזה שלא צריכה בדיקה, והטעם לזה כיון דהוא טרחא גדולה להביא פקחות שתבדוק אותה לא תיקנו לה חז""ל בדיקה.<br>מהא דלא הוזכר שצריך שיבדקו אותם בוסת החודש ורק בעונה בינונית נראה שזה אותו דבר, ויש לדחות דהכא לא מצריכים אותה לבדוק בוסת שאינו קבוע וא""כ נראה דהקלו בחרשת שלא צריכה הרבה בדיקות."	סימן קצו סעיף ח		
